כרמל נ' אלביט מערכות בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעת התובעים כנגד הנתבעים לקבלת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לרכבם עקב תאונה מיום 25.06.10 שארעה בין רכב התובעים לבין רכב צד ג'.

התובעים טוענים כי התאונה ארעה עקב אשמו הבלעדי של הנתבע 2, שהחנה את רכבו במקום חניה אסור וחסם את שדה הראיה, הן של התובעת (נהגת רכב התובעים), והן של צד ג' שהגיע אף הוא לצומת שהתובעת ביקשה לעבור דרכה.

כעולה מכתב התביעה ומעדותה של התובעת בפניי, עדות שיצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר, ביום התאונה, בסביבות השעה 10:00, התובעת יצאה מחניה ברחוב יוסף קארו, רחוב צדדי וקטן, והתכוונה לעבור את הצומת שבמקום. לפני הכניסה לצומת, התובעת עצרה עצירה מלאה והחלה לגלוש לעבר הצומת במהירות איטית מאוד ובזהירות, אך רכב הנתבעים שחנה ברחוב גלבוע על אי תנועה תוך שבלט לכביש בצד ימין של התובעת, חסם את שדה הראיה של התובעת, וחרף נקיטת כל אמצעי הזהירות, התובעת לא יכלה למנוע את ההתנגשות בין רכבה לרכב צד ג' שהגיע מימינה מרחוב הגלבוע ופגע ברכבה בחזית ימין קדמית. נהג רכב צד ג' לא היה ביכולתו להבחין ברכב התובעת. גם התובעת לא יכלה לראות את רכב צד ג', מאחר ורכב הנתבעים חסם להם את שדה הראיה.

עדותה של התובעת נתמכה בעדותו של הנתבע 2 שלא כפר בכך שרכבו חנה במקום המתואר על ידי התובעת. למעשה, בפי הנתבעים לא הייתה כל טענה ומכל מקום, לא טענה אמיתית כלשהי, כנגד התרחשות התאונה בנסיבות המתוארות על ידי התובעת.

לא מצאתי כל ממש בטענת הנתבעים שלפיה יש לזקוף את אי זימונו של נהג רכב צד ג' לחובת התובעת. התובעת אינה מפנה כל אשמה לעברו של נהג צד ג'. כשמנגד, הנתבעים הם אלה שמבקשים לייחס לנהג צד ג' אשמה ו/או אשם תורם לאירוע התאונה ועל כן, היה עליהם לזמנו למתן עדות מטעמם לצורך הוכחת טענתם בהקשר זה. משלא עשו כן, הדבר פועל דווקא לרעתם.

הנתבעים טענו עוד, כי המדובר בצומת בעייתית מטיבה ובעלת מגבלות בשדה הראייה גם ללא קשר לרכב הנתבעים. טענה זו עדיף אם לא הייתה נטענת. ראשית כל, טענה זו נטענה בעלמא וללא כל הוכחה בצידה. שנית, גם אם אצא מתוך הנחה כי הצומת היא בעלת מגבלות בשדה הראיה, אזי הדבר אך ורק מגביר את חובת הזהירות המוטלת על הנתבע שלא להחנות את רכבו במקום ולא להגביר את הסיכון המובנה הנטען. החניית הרכב במקום אסור לחניה ובצומת עם מגבלות בשדה הראיה חשפה את עוברי הצומת לסיכון גבוה יותר ואף הפכה את הסיכון המובנה הנטען לוודאי.

בנסיבות, הנני קובעת כי התאונה ארעה עקב אשמו הבלעדי של הנתבע 1, והנני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הנזקים שלהלן: סך של 14,138 ₪ בגין הנזקים הישירים שנגרמו לרכב התובעים, סך של 550 ₪ בגין שכ"ט שמאי, וכן סך של 1,300 ₪ בגין ההשתתפות העצמית ששולמה על ידי התובעים למבטחת רכבם שנשאה בנזקיו של הצד השלישי שהיה מעורב בתאונה.

לא מצאתי כל ממש ביתר טענות התובעים לנזקים הנוספים הנטענים על ידם בכתב התביעה.

לסכומים הנ"ל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד היום, וכן סך של 350 ₪ בגין הוצאות משפט.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"א, 07 יולי 2011, בהעדר הצדדים.